ממלכת חשמונאי

לאחר מרד החשמונאים, שמעון מקבל על עצמו את המלוכה.

שמעון לא רצה לקבל את המלוכה, הוא היה צדיק, אבל מכיוון שלא היה אף אחד אחר הוא הסכים, עד שיגיע נביא אמת מבית דוד.
הסלווקים העניקו לשמעון את המדינה. שמעון כובש את החקרה ומוחק אותה לגמרי. זה היה הסמל הסלווקי והייתה סמליות רבה במחיקתו. שמעון מרחיק את הנוכרים מהארץ.
אנטיוכוס סידטס רוצה להחזיר את המדינה לסלוקים והוא שולח שליח בשם אתנביוס כדי לבדוק מדוע מגרש שמעון נוכרים מהארץ.

שמעון עונה לו: "לא ארץ נוכריה לקחנו ולא ברכוש נכרים משלנו כי אם נחלת אבותינו אשר בידי אויבינו בעת מן העתים בלאמשפט נכבשה".

בסביבות שנת 135- אנטיוכוס סידטס מנסה לכבוש את הארץ. בסוף הקרבות מסתיימות בהפסקת אש, כנראה שאנטיוכוס סידטס מצליח לגרום לתלמי בן חבוב (חתנו) לרצוח את שמעון ואת ילדיו. יוחנן הורקנוס (ה1) לא היה באותה סעודה ולכן ניצל. הוא תופס את השלטון.

יוחנן מייסד בתי משפט ומטביע מטבעות. הוא מחייה את השפה עברית, לפניו דיברו ביוונית. חז"ל אוהבים אותו. הוא היה גם כוהן גדול במשך 80 שנה ולקראת סוף חייו הפך להיות צדוקי. יוחנן מלך וכוהן גדול בין השנים 134- לבין 104-.
בנו יהודה אריסטובולוס מולך רק כמה חודשים בשנת 104-. הוא היה נשוי לשלומציון.
מכיוון שלא היו לו ילדים, שלומציון נישאת לאחיו אלכנסדר ינאי.

אלכנסדר ינאי מלך וכוהן גדול משנת 103- עד לשנת 76-. אחריו אשתו, שלומציון המלכה בשלטון משנת 76- עד לשנת 67-. בנה הבכור, יהודה אריסטובולוס ה2 מכהן ככוהן גדול באותן שנים.

לאחר מות שלומציון המלכה, בנה השני יוחנן הורקנוס ה2 תופס את המלוכה ומכהן הן ככוהן גדול והן כמלך.
בשנת 63- אנטיפר (אנטריפטוס) הולך ליוחנן הורקנוס ה2 ואומר לו למרוד.
קצת רקע: יוחנן הורקנוס ה1 מגייר שבט אדומי שלם שישב באזור דרום הר חברון. אנטיפר הוא משושלת האדומי.

פומפיוס הרומי מגיע לדמשק ומסיים את האימפריה הסוולקית, מגיעות אליו שלוש משלחות מהארץ, אחת של יהודא אריסטובולוס והשנייה של יוחנן הורקנוס ה2, והשלישית של העם. פומפיוס בוחר בחלש מביניהם יוחנן הורקנוס ה2.
יוחנן הורקנוס הופך למלך וכוהן גדול בין השנים 63- עד לשנת 40-. אנטיפר מכניס את בני משפחתו לבית המלוכה.
למעשה, יוחנן הורקנוס ה2 אינו מלך אלא אתנרך, ראש העם. יהודה הופכת להיות מדינה קליינטית, בת חסות של רומא.

מתתיה אנטיגונוס (האחיין של יוחנן הורקנוס ה2) פונה לפרתים (אויבהם של הרומים). בשנת 40- מתתיה אנטיגונוס מגיע לירושלים וכובש אותה. הוא רואה את הורדוס בורח מירושלים דרומה.
הורדוס מנצח את המערכה הזו ועד שנת 40 הוא מושל על הגליל. הורדוס משאיר את משפחתו במצדה והולך לרומא. שם פוגשים אותו שני קונסולים: אוקטבייאנוס ומרקוס אנטוניוס. הורדוס מקבל מהם מינוי להיות מלך יהודה.

לתקופה קצרה, שלוש שנים בלבד (37- עד 40-), שוב מולכת ממלכת חשמונאי על יהודה.

הורדוס כובש את הארץ

בקרב קשה בין מתתיה אנטיגונוס לבין הורדוס, מנצח האחרון.
הוא מתחתן עם מרים החשמונאית (בעל כורחה) ומכריז על עצמו כמלך יהודה. להורדוס היו 12 נשים אבל מרים הייתה אהובתו. הוא רצח אותה בהמשך, התחרט על מעשיו ושמר את גופתה בדבש.

הורדוס מלך בין השנים 37- עד 4-  על ממלכת יהודה.
מלכותו התבטאה במבנים מרשימים ביותר. הוא הקים את מצדה, ההרודיון, קיסריה ושיפץ את בית המקדש.
לאחר מותו עלה לשלטון בנו אריכלס, בנו של הורדוס מאישתו השומרונית. הוא מלך משנת 4- עד שנת 6 לספירה.

שושלת בית חשמונאי

חורבן הבית

סרט זה הוא חלק מסדרה של BBC  על עלייתה ונפילתה של רומא. הפרק שלפנינו הוא השלישי בסדרה. הסרט מתאר את התקופה, את שנאת אחים יהודים, הפלגנות ואת חורבן בית מקדש השני. 

הסרט מבוסס על כתביו של יוספוס פלביוס.

הפרובינציה יודיאה - תקופת הנציבים הראשונה

לאחר הדחתו של ארכלאוס מייסד אוגוסטוס (קיסר רומא) פרובינציה חדשה, יודיאה. בראשה יעמוד נציב רומי ממעמד הפרושים אשר יתמנה במישרין בידי הקיסר. משטר זה התקיים עד למרד הגדול ורציפותו נפסקה לכמה שנים בימי מלכותו
של אגריפס הראשון (41-44 לספירה), שהומלך על ארץ ישראל כולה.

כינונה של הפרובינציה החדשה החל במפקד שערך נציב סוריה באותו הזמן, קוויריניוס. המיפקד גרר התנגדות למשטר הרומי. בראש המורדים עמד יהודה מגמלא. יחד עם חברו צדוק הפרושי, ניסו השניים לעורר אץ העם לבל ישתתפו במפקד. השתתפות זו, לגרסתם, תהווה שעבוד למלכות רומא.
הכוהן הגדול יועזר בן ביתוס, סייע בהרגעת הרוחות. למרות זאת הדיח אותו קווירינוס ממשרת הכוהן הגדול. במקומו מינה את חנן, ראש משפחת כוהנים חשובה באותה תקופה.
הרוחות נטו לשני הכיוונים. חלק מהיהודים מהשכבות הגבוהות, בתי הכהונה הגדולה היו מקורבים להורדוס וגם עכשיו המשיכו להיות מקורבים לשלטון הנציבים. לעומתם, היו יהודים שראו בשלטון נוכרי וגינו כל ניסיון להיכנע לשלטון הזר.

הנציבים הרומים ביודיאה בתקופת שלטונו של אוגוסטוס (שליט רומא):

1. קופוניוס.
2. מרקוס אמביבלוס
3. אניוס רופוס (12-15 לספירה).

ובתקופת שלטונו של טיבריוס:

1. ואלריוס גראטוס (15-26 לספירה).
2. פונטיוס פילאטוס (18-36 לספירה).
3. מרקולס
4. ויטליוס 

בתקופת שלטונו של הנציב פונטיוס פילאטוס, הורעו היחסים בין השלטון ליהודים. ההתנגשות הרצינית הראשונה הייתה בהכנסת דגלים צבאיים לירושלים שנשאו עליהם את דיוקן הקיסר. העניין נעשה באישון לילה ובמפתיע. מנהג זה היה מקובל בצבא הרומי. היהודים הגיבו בנהירה המונית לבירצ הפרובינציה, קיסריה, בניסיון להשפיע על הנציב שיוציא את הדגלים מירושלים. תחילה ניסה פילאטוס לסגור על היהודים, אולם משראה שהם מסורים לדתם ויתר והוציא את הדגלים מירושלים.

ההתנגשות השנייה התרחשה, כאשר נטל פילאטוס כספים מאוצר המקדש על מנת לממן את מפעל אספקת המים לירושלים. היהודים התנגדו, אולם כאן פילאטוס החליט לתקוף. הוא פקד על צבאו ללבוש בגדים אזרחיים ולתקוף את היהודים. אנשי הצבא, בני הערים הנוכריות, סבסטיה וקיסריה, שמחו על ההזדמנות וביצעו את הפקודה מעבר לנדרש. רבים מהמפגינים היהודים נרצחו או נפגעו.

בניגוד לקודמיו, גם במטבעות שטבע הופיעו סמלים אליליים.

תקרית נוספת הייתה הצבת שלטים המוקדשים לקיסר טיבריוס בירושלים. העם כולו, על כל שכבותיו התארגן לפעולת מחאה. בין המוחים היו גם ארבעה מבניו של הורדוס. לאחר חילופי דברים בין הנציב ליהודים ושליחת אגרת לקיסר ברומא, טיבריוס השתכנע וציווה על העברת השלטים לקיסריה והקדשתם במקדש אוגוסטוס.

פילאטוס היה עקבי בשיטתו ודיכא כל גילוי של מרד. מנחם שטרן כותב במאמרו שכנראה אווירה זו מסבירה גם את הרקע למשפטו של ישו ואת ההחלטיות שבה פעל פילאטוס כלפי התסיסה שנתעוררה בקרב השומרונים. במהלך תסיסה זו ביקשו השומרונים לעלות להר גריזים בכדי לראות את כלי המקדש שהוטמנו ע"י משה. השומרנים נתקלו בצבאו של פילאטוס שהרג אותם. המועצת השומרנית התלוננה על פילאטוס בפני הנציב הסורי, ויטליוס. האחרון השתכנע והדיח אותו מתפקידו.

ויטליוס העמיד את מקורבו מרקולס לנציב יודיאה. בכדי לייצב את היחסים עם היהודים, הוא החזיר את בגדי הכהן לעם היהודי, ביטל את מס הפירות והדיח את יוסף בן קייף הכוהן (שהיה בן בריתו של פילאטוס). במקומו מינה את יונתן בן חנן. ויטליוס התאפיין ביחס מפייס ליהודים.

* רשומה זו מבוססת על מאמרו של מנחם שטרן, "הפרובינציה יודיאה והשליטים מבית הורדוס בשלהי ימי הבית השני".