לאחר הדחתו של ארכלאוס מייסד אוגוסטוס (קיסר רומא) פרובינציה חדשה, יודיאה. בראשה יעמוד נציב רומי ממעמד הפרושים אשר יתמנה במישרין בידי הקיסר. משטר זה התקיים עד למרד הגדול ורציפותו נפסקה לכמה שנים בימי מלכותו
של אגריפס הראשון (41-44 לספירה), שהומלך על ארץ ישראל כולה.
כינונה של הפרובינציה החדשה החל במפקד שערך נציב סוריה באותו הזמן, קוויריניוס. המיפקד גרר התנגדות למשטר הרומי. בראש המורדים עמד יהודה מגמלא. יחד עם חברו צדוק הפרושי, ניסו השניים לעורר אץ העם לבל ישתתפו במפקד. השתתפות זו, לגרסתם, תהווה שעבוד למלכות רומא.
הכוהן הגדול יועזר בן ביתוס, סייע בהרגעת הרוחות. למרות זאת הדיח אותו קווירינוס ממשרת הכוהן הגדול. במקומו מינה את חנן, ראש משפחת כוהנים חשובה באותה תקופה.
הרוחות נטו לשני הכיוונים. חלק מהיהודים מהשכבות הגבוהות, בתי הכהונה הגדולה היו מקורבים להורדוס וגם עכשיו המשיכו להיות מקורבים לשלטון הנציבים. לעומתם, היו יהודים שראו בשלטון נוכרי וגינו כל ניסיון להיכנע לשלטון הזר.
הנציבים הרומים ביודיאה בתקופת שלטונו של אוגוסטוס (שליט רומא):
* רשומה זו מבוססת על מאמרו של מנחם שטרן, "הפרובינציה יודיאה והשליטים מבית הורדוס בשלהי ימי הבית השני".
של אגריפס הראשון (41-44 לספירה), שהומלך על ארץ ישראל כולה.
כינונה של הפרובינציה החדשה החל במפקד שערך נציב סוריה באותו הזמן, קוויריניוס. המיפקד גרר התנגדות למשטר הרומי. בראש המורדים עמד יהודה מגמלא. יחד עם חברו צדוק הפרושי, ניסו השניים לעורר אץ העם לבל ישתתפו במפקד. השתתפות זו, לגרסתם, תהווה שעבוד למלכות רומא.
הכוהן הגדול יועזר בן ביתוס, סייע בהרגעת הרוחות. למרות זאת הדיח אותו קווירינוס ממשרת הכוהן הגדול. במקומו מינה את חנן, ראש משפחת כוהנים חשובה באותה תקופה.
הרוחות נטו לשני הכיוונים. חלק מהיהודים מהשכבות הגבוהות, בתי הכהונה הגדולה היו מקורבים להורדוס וגם עכשיו המשיכו להיות מקורבים לשלטון הנציבים. לעומתם, היו יהודים שראו בשלטון נוכרי וגינו כל ניסיון להיכנע לשלטון הזר.
הנציבים הרומים ביודיאה בתקופת שלטונו של אוגוסטוס (שליט רומא):
- קופוניוס.
- מרקוס אמביבלוס
- אניוס רופוס (12-15 לספירה).
ובתקופת שלטונו של טיבריוס:
- ואלריוס גראטוס (15-26 לספירה).
- פונטיוס פילאטוס (18-36 לספירה).
- מרקולס
- ויטליוס
בתקופת שלטונו של הנציב פונטיוס פילאטוס, הורעו היחסים בין השלטון ליהודים. ההתנגשות הרצינית הראשונה הייתה בהכנסת דגלים צבאיים לירושלים שנשאו עליהם את דיוקן הקיסר. העניין נעשה באישון לילה ובמפתיע. מנהג זה היה מקובל בצבא הרומי. היהודים הגיבו בנהירה המונית לבירצ הפרובינציה, קיסריה, בניסיון להשפיע על הנציב שיוציא את הדגלים מירושלים. תחילה ניסה פילאטוס לסגור על היהודים, אולם משראה שהם מסורים לדתם ויתר והוציא את הדגלים מירושלים.
ההתנגשות השנייה התרחשה, כאשר נטל פילאטוס כספים מאוצר המקדש על מנת לממן את מפעל אספקת המים לירושלים. היהודים התנגדו, אולם כאן פילאטוס החליט לתקוף. הוא פקד על צבאו ללבוש בגדים אזרחיים ולתקוף את היהודים. אנשי הצבא, בני הערים הנוכריות, סבסטיה וקיסריה, שמחו על ההזדמנות וביצעו את הפקודה מעבר לנדרש. רבים מהמפגינים היהודים נרצחו או נפגעו.
בניגוד לקודמיו, גם במטבעות שטבע הופיעו סמלים אליליים.
תקרית נוספת הייתה הצבת שלטים המוקדשים לקיסר טיבריוס בירושלים. העם כולו, על כל שכבותיו התארגן לפעולת מחאה. בין המוחים היו גם ארבעה מבניו של הורדוס. לאחר חילופי דברים בין הנציב ליהודים ושליחת אגרת לקיסר ברומא, טיבריוס השתכנע וציווה על העברת השלטים לקיסריה והקדשתם במקדש אוגוסטוס.
פילאטוס היה עקבי בשיטתו ודיכא כל גילוי של מרד. מנחם שטרן כותב במאמרו שכנראה אווירה זו מסבירה גם את הרקע למשפטו של ישו ואת ההחלטיות שבה פעל פילאטוס כלפי התסיסה שנתעוררה בקרב השומרונים. במהלך תסיסה זו ביקשו השומרונים לעלות להר גריזים בכדי לראות את כלי המקדש שהוטמנו ע"י משה. השומרנים נתקלו בצבאו של פילאטוס שהרג אותם. המועצת השומרנית התלוננה על פילאטוס בפני הנציב הסורי, ויטליוס. האחרון השתכנע והדיח אותו מתפקידו.
ויטליוס העמיד את מקורבו מרקולס לנציב יודיאה. בכדי לייצב את היחסים עם היהודים, הוא החזיר את בגדי הכהן לעם היהודי, ביטל את מס הפירות והדיח את יוסף בן קייף הכוהן (שהיה בן בריתו של פילאטוס). במקומו מינה את יונתן בן חנן. ויטליוס התאפיין ביחס מפייס ליהודים.
ההתנגשות השנייה התרחשה, כאשר נטל פילאטוס כספים מאוצר המקדש על מנת לממן את מפעל אספקת המים לירושלים. היהודים התנגדו, אולם כאן פילאטוס החליט לתקוף. הוא פקד על צבאו ללבוש בגדים אזרחיים ולתקוף את היהודים. אנשי הצבא, בני הערים הנוכריות, סבסטיה וקיסריה, שמחו על ההזדמנות וביצעו את הפקודה מעבר לנדרש. רבים מהמפגינים היהודים נרצחו או נפגעו.
בניגוד לקודמיו, גם במטבעות שטבע הופיעו סמלים אליליים.
תקרית נוספת הייתה הצבת שלטים המוקדשים לקיסר טיבריוס בירושלים. העם כולו, על כל שכבותיו התארגן לפעולת מחאה. בין המוחים היו גם ארבעה מבניו של הורדוס. לאחר חילופי דברים בין הנציב ליהודים ושליחת אגרת לקיסר ברומא, טיבריוס השתכנע וציווה על העברת השלטים לקיסריה והקדשתם במקדש אוגוסטוס.
פילאטוס היה עקבי בשיטתו ודיכא כל גילוי של מרד. מנחם שטרן כותב במאמרו שכנראה אווירה זו מסבירה גם את הרקע למשפטו של ישו ואת ההחלטיות שבה פעל פילאטוס כלפי התסיסה שנתעוררה בקרב השומרונים. במהלך תסיסה זו ביקשו השומרונים לעלות להר גריזים בכדי לראות את כלי המקדש שהוטמנו ע"י משה. השומרנים נתקלו בצבאו של פילאטוס שהרג אותם. המועצת השומרנית התלוננה על פילאטוס בפני הנציב הסורי, ויטליוס. האחרון השתכנע והדיח אותו מתפקידו.
ויטליוס העמיד את מקורבו מרקולס לנציב יודיאה. בכדי לייצב את היחסים עם היהודים, הוא החזיר את בגדי הכהן לעם היהודי, ביטל את מס הפירות והדיח את יוסף בן קייף הכוהן (שהיה בן בריתו של פילאטוס). במקומו מינה את יונתן בן חנן. ויטליוס התאפיין ביחס מפייס ליהודים.
* רשומה זו מבוססת על מאמרו של מנחם שטרן, "הפרובינציה יודיאה והשליטים מבית הורדוס בשלהי ימי הבית השני".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה